בזמן הקרבת קרבן הפסח, פקקו את הנקב שבקרקע העזרה כדי לוודא שכל הדם הנשפך ייאסף. רבי יהודה וחכמים נחלקו בטעם המנהג הזה. רבי יהודה אומר שהדם נאסף והוזרק על המזבח למקרה שחלק מהדם של הקרבנות נשפך ועדיין לא הוקרב על המזבח. חכמים מסבירים שהמטרה הייתה להראות את מסירותם של הכהנים, שעמדו עד ברכיהם בדם בזמן עבודתם במקדש.

על כל אחת מהדעות מקשה הגמרא. על דברי רבי יהודה שואלת הגמרא כיצד ייתכן שהדם כשר להקרבה אם לא נאסף בכלי שרת. לאחר פתרון קושיה זו, עולה שאלה נוספת: דם התמצית, שהוא הדם הפנימי הנשאר בגוף, עשוי לבטל את דם הנפש, שהוא הדם היוצא בשחיטה וראוי להקרבה. על דברי חכמים שואלת הגמרא האם הדם המצטבר יוצר חציצה בין רגלי הכהנים לרצפת העזרה, דבר שעלול לפסול את עבודתם. כמו כן שואלת האם הבגדים שהתלכלכו בדם נפסלים לשימוש בעבודת הכהונה. כל הקושיות הללו נפתרות בסופו של דבר.

רבי אליעזר וחכמים נחלקים האם מחשבת פיגול על דבר שאינו מיועד לאכילה או להקטרה, כגון מחשבה לאכול דבר שאינו נאכל או להקטיר דבר שאינו מוקטר, פוסלת את הקרבן. רבי אליעזר מחמיר, ואילו חכמים מקילים.

דיני פיגול חלים רק על חלקי הקרבן המיועדים לאכילה או להקטרה על המזבח. אם כהן חושב מחשבת פיגול, כגון לאכול או להקטיר חלק מהקרבן לאחר הזמן המותר, הקרבן נפסל רק אם המחשבה נוגעת לחלק המיועד לאכילה או להקטרה. חלקים שאינם נאכלים או שאינם מיועדים להקטרה, כגון העור, הגידים, הקרניים ודומיהם, אינם נחשבים לעניין פיגול. בקרבן נקבה, מחשבה על העובר, השליה או הביצים אינה פוסלת את הקרבן. אם הקרבן נעשה פיגול, אכילת חלב או ביצים ממנו אינה מחייבת כרת.

רבי אלעזר מוסיף שאף על פי שמחשבה על העובר או חלק דומה לו אינה פוסלת את הקרבן מצד עצמה, אם הקרבן עצמו נפסל מחמת מחשבה פסולה, גם חלקים אלו, כגון העובר, נחשבים כפיגול.

שלושה מקורות, כולל המשנה הנידונה, מובאים לתמוך בדעת רבי אלעזר. נעשות ניסיונות להפריך את דבריו, אך לבסוף רק דיוק מהמשנה שלנו מתקבל כהוכחה מכרעת לדבריו.

משנה בזבחים דף פ"ד ע"א מביאה מחלוקת בין רבי עקיבא לחכמים בנוגע לקרבן בעל מום שהוקרב בטעות על המזבח. רבי עקיבא סובר שאם כבר הונח על המזבח – אין מסלקים אותו. חכמים חולקים וסוברים שיש להסירו. הגמרא מגבילה את דברי רבי עקיבא בשלושה תנאים: ההלכה חלה רק על סוגים מסוימים של מומים; אם המום היה קיים לפני שהוקדש הקרבן – מסלקים אותו; וכן אם מדובר בנקבה שהוקדשה לעולה – מסלקים אותה. רבי זירא מקשה על ההגבלה השלישית מברייתא שהובאה קודם לכן בדיון על דברי רבי אליעזר. קושיה זו נפתרת בסופו של דבר.